דיני לשון הרע

ההכרה בחשיבות השמירה על שמם הטוב של בני אדם  קיימת עוד מימי קדם. עוד בספר ויקרא (יט, טז) כתב הסופר המקראי: "לא תלך רכיל בעמיך", וגם חז"ל קבעו כי המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים.

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 הופך בתקופה האחרונה לחוק אשר נעשה בו שימוש הולך וגובר בערכאות השיפוט השונות.

ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפיינות את העשורים האחרונים חושפות אותנו לדרכים חדשות לחלוטין לעשיית לשון הרע.

העיסוק בדיני לשון הרע בפתח המאה ה-21, הרוויה בפיתוחים טכנולוגיים ותקשורתיים, הוא דינאמי ומרתק, אך מורכב.

החוק, טומן בחובו שני ערכים מוגנים נוגדים. מחד גיסא, חופש הביטוי ומאידך גיסא, הזכות לשם הטוב.  

דא עקא, כי שני ערכים אלה מתנגשים זה בזה כאשר החוק אמור לאזן וליישב ככל שניתן בין שניהם.    

הצעה לתיקון החוק

לאור ניסיון אשר צבר משרדנו בתחום, ערך המשרד הצעה לתיקון החוק. הצעת

ההצעה יוצאת מן ההנחה כי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן ה"חוק"), דורש שינוי חקיקה, לאור פערים הקיימים בו ביחס לדין הכללי וביחס לניסיון החיים הקיים בחוק ובמשפט, משך למעלה מארבעים שנות קיומו.

חוק זה, הוא בעל חשיבות רבה במשפט הפרטי שביחסי אדם לחברו, עד כדי כך, שהמחוקק בשנות ה-60 ביקש להוציא הסדרים אלו הקשורים בדיני לשון הרע מפקודת הנזיקים האזרחים וליתן לו מעמד מיוחד.

לחוק לא רק חשיבות במישור הפרטי. החוק מעלה על נס שאלות חוקתיות אשר מעלות ביתר שאת המתח שבין חופש הביטוי לשמירת כבודו של אדם, אשר הלכו והעצימו עם חקיקת חוקי היסוד ב-1992.

אחת הסיבות לחשיבותו הרבה של החוק הוא בשל המפגש המתבקש שקיים בין הציבור הרחב ובין שאלות חוקתיות רחבות היקף המתבטאות בעצמה רבה בחוק זה.

לרוב, הכרעות לגופו של עניין נעשות בערכאות הנמוכות בבתי המשפט בישראל, ולמעשה בסוגיות רבות אין הלכות שהוכרעו ונידונו בבית המשפט העליון, אם כי קיימות פסיקות מנחות בערכאות נמוכות.

הצעת החוק מתייחסת למספר היבטים:

• שינויים בהסדרי הפיצוי הסטטוטורי.
• שינוי סעיפים 11 ו-12 לחוק והתאמתם לדין הכללי, ולדיני התאגידים.
• שינוי סעיף 13- הפרסומים המותרים.